רומן זדורוב והחקירה הפלילית

החקירה הפלילית אמורה להתבצע באופן המקצועי ביותר וסיכום החומר והגשתו לפרקליטות בהתבסס על הכללים הקבועים בדיני הראיות.

כשלים בחקירה הפלילית עלולים לשבש את המסקנות ומכאן הדרך פתוחה לעיוות דין.

אשתמש בשתי דוגמאות בהן החליט בית המשפט העליון על משפט חוזר, בשל כשלים בחקירה הפלילית.

הראשון הוא מה שמכונה 'פרשת מע"צ'. באוגוסט 1978 התפרסם דבר מעצרם של קבוצת צעירים שכונתה כנופיית מע"צ, לה ייחסה המשטרה שורה של מקרי הצתה שאירעו בישראל בשנים 1978-1974. באוקטובר 1978 הוגשו כתבי אישום נגד שבעה חברי "כנופיית מע"צ" – ארבעה מהם נשלחו לכלא.

ארבע עשרה שנים לאחר חקירתם, לאחר שהארבעה סיימו לרצות את עונשי המאסר שהוטלו עליהם, הודה שי שמחי, קצין משטרה שהיה מעורב בחקירה, כי העדויות נגבו מהנאשמים תוך שימוש באלימות קשה ובהשפלות, וכי עדויותיהם זויפו. הארבעה זוכו בלא שהתקיים משפט וחוזר.

דוגמא נוספת הוא סיפורו של יוני אלזם. במרס 2005 הורשע אלזם במעורבות ברצח העבריין חנינה אוחנה, כחלק ממאבקי כוחות בעולם התחתון, ובנובמבר באותה שנה נדון למאסר עולם.

ארבע שנים לאחר הרשעתו, הפך העליון את החלטת המחוזי, וזיכה את יוני אלזם. השופטים אסתר חיות ויורם דנציגר מתחו ביקורת חריפה על הרשעתו של אלזם באמצעות מדובבים משטרתיים, שלדבריהם פגעו קשות בזכויותיו.

מקרהו של רומן זדורוב נע בין שני הקטבים. בין פרשת מע"צ לבין יוני אלזם. החקירה הפלילית נוהלה ברשלנות והבסיס העיקרי לחשדות נגדו היה 'המדובב'.

אחת הבעיות המוכרות בעולם החקירתי הפלילי, שלצערי החוקרים נכשלים בהן פעם אחר פעם, זה זניחת התהליך החקירתי הפלילי המאוד מקובע ומפורט והתבססות על חקירת חשוד הנופל בידיהם. לכשיתברר מאוחר יותר שלחשוד אין קשר לעבירה, קשה לחזור אל התהליך מאפס. וכך עלולים החוקרים לאלץ את החשוד שבידיהם להודות במה שלא עשה באמצעות מצגי שווא ועדויות מפוברקות. או חמור יותר תחת לחץ פסיכולוגי אדיר.