את התפיסה שהודיית חשוד בחקירתו הינה "מלכת הראיות", יש לקבל בערבון מוגבל. הודיה בחקירה אמורה להתקבל ככל ראיה אחרת הן לעניין קבילותה והן לעניין משקלה. רבים המקרים בהם מודה החשוד בעבירה חמורה אפילו ברצח שאותו לא ביצע (ראה לדוגמה פרשת טארק נוג'ידאת, שהודה ברצח החיל אולג שייחט).
מטרתם של דיני הראיות להביא לשילובם, ככל האפשר, של המצב ה'עובדתי' עם המצב ה'משפטי', להרשיע את החייבים ולזכות את החפים מפשע. זו מלאכה מורכבת הדורשת חיבורם של קצוות רבים של חוטים לכדי אריג מושלם.
בחדר החקירות יושב החוקר מול הנחקר כשכל אחד בוחן את טיבו של השני. מטרת החוקר להביא את הנחקר לשתף פעולה, ומטרת הנחקר למלט עצמו מין הדין.
ההתמודדות בין החוקר לנחקר היא שכלתנית בעיקרה, והיא באה לידי ביטוי ביכולתו של החוקר לנתץ את חומת המגן בה עטף את עצמו הנחקר.
לכל נחקר יש 'סף שבירה' אישי על פי אישיותו ויכולתו לגייס כוחות נפשיים כדי לעמוד בתנאי לחץ. החוקר 'מחפש' את קו השבירה הזה והוא עושה זאת בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו כולל שימוש ב'תרגילי חקירה' שונים.
אסור שהמטרה תקדש את האמצעים ומאידך אסור לכבול את ידי החוקרים המתמודדים בנחקרים רבי כוח והשפעה, כדוגמת: ראשי משפחות פשע, בעלי ממון ואנשי ממשל בכירים ודומיהם, המלווים בעורכי דין מהמעלה הראשונה.
התקשורת מרבה לדון בחקירת עדי מפתח במשפטים בעלי תהודה ציבורית גדולה, ולציבור, שאינו בקי בעניינים הפליליים, נדמה שהחוקרים פעלו בלהיטות יתר או בהפעלת לחצים שאינם מקובלים בעולם החקירות הפליליות.
זו מהותה של החקירה הפלילית, זה אינו דו-שיח ידידותי, החוקר צריך לגבור על מכשולים רבים , להיזהר לא לדרוך על מוקשים העלולים לחבל בתשתית הראייתית החייבת להיות איתנה כסלע.
מעניין. היה בדיוק מקרה כזה עם התאונה בה נהרגה סגן עמית איטח בכביש 899 (6/2). החשוד המרכזי הוא הבן הצעיר של הבעלים של פייסל הגדול מנהריה. הוא ברח ונעלם מיד אחרי התאונה, ובחקירת המשטרה האח הגדול ״הודה״ שהוא היה הנהג הפוגע. אבל המשטרה הבינה שהוא רק מנסה להגן על אחיו הצעיר ואין לא קשר לתאונה.