הסוכה. מובן הפיזי והנפשי

כתב בעל התניא (רבי שניאור זלמן מלאדי, בין המאה ה-18), שתי מצוות ישנן שאדם מקיים אותן בכל גופו ונכנס בהם אפילו במנעליו שברגלו, והיינו מצוות סוכה, ומצוות יישוב ארץ ישראלי. הסוכה מהווה מעטה רוחני קדוש לכל אברי האדם בהיות שכולם נמצאים בה.

במסכת סוכה מובאת הפלוגתא בין רבי עקיבא לרבי אליעזר, האם הסוכה במדבר היית סוכה של ממש או של ענני כבוד. ונפסק בגמרא שיושבים בגופנו בסוכה ונפשנו תחת מעטה ענני הכבוד.

היסוד הנפשי על־פי חוק העונשין.

האמרה הלטינית rea sit mens nisi reum facit non actus מיתרגמת בקירוב לרעיון

שמעשה לא יופלל אלא אם כן נלוותה אליו מחשבה פלילית. משמעו העדכני והמוסכם של

עיקרון זה הוא שאחריות פלילית מותנית בהוכחת יסוד נפשי אצל עובר העברה. (ראה תיקון מספר 39, שהוכנס לחוק העונשין בשנת 1995, סעיפים 19-20).

על־פי המקובל במשפט האומות, היסוד הנפשי בעברה מנוסח לא כמושג אחיד, אלא כמדרג המשלב

רכיבים קוגניטיביים (כגון מודעות וחשד), רכיבים רצוניים (כגון כוונה, אדישות וקלות דעת),

ורכיבים נורמטיביים (כגון רשלנות), היוצרים יחד את הקטגוריות של היסוד הנפשי. בנקודה

זו דרכיהן של שיטות המשפט השונות מתפצלות, והקטגוריות הנפשיות נקבעות בהבדלי

ניואנסים.

רעיון זה קיבל לא אחת גם ביטוי ספרותי. כך לדוגמא, דוסטויבסקי (בספרו 'החטא ועונשו') שם בפיה של אחת הדמויות השוליות שלו את דברי הלעג הבאים: "בעזרת הלוגיקה בלבד אי-אפשר לקפוץ מעל לטבע".

דרישת המודעות שביסוד הנפשי מחזירה אותנו לפלוגתא שבין רבי עקיבא לרבי אליעזר, האם המודעות היא פיזית ממשית או גם רעיונית. ואנחנו צריכים לאחד בין שני המוטיבים.

הסוכה נותנת לנו את האפשרות לקיים את המצווה, ל'שב בסוכה' ישיבה ממש עם המודעות הרוחנית הטרנסצנדנטית של לשבת תחת ענני כבוד.